הפוסט הזה עולה אחרי כמעט 3 שבועות מהפוסט האחרון שהעלאתי כאן! ולמה? כי אני מוצאת את עצמי כותבת וכותבת על הרבה נושאים ואז אני עוצרת באצמע כל פוסט כדי להתחיל את הפוסט הבא... כתיבה קצת מבולגנת.
וככה, בעצם, הייתה התקופה האחרונה אצלי: בלאגן אחד גדול!
אני חולקת איתכם איך נראה בלאגן אצלי (ושיתפתי רק את הדברים שבלטו אצלי בראש):
השולחן עבודה שלי היה מלא במסכים "לתיוק", מסמכים "לעיון", ומסמכים "לטיפול" או בקיצור "מסמכים". הערימה של כביסה הגיע לרמה שלא האמנתי שאני אצליח להוריד את הכמות לא משנה כמה כביסה עשיתי. ניהול הזמן שלי היה אפסי- כל יום טענתי ש"אני צריכה להגיע לסופר" עד שנכנסתי למקרר והבנתי שאם אני יכולה לראות מה יש במדף התחתון מהמדף העליון, יש לי בעיה...! והכי חשוב: לא היה לי זמן עם עצמי, זמן אישי משמעותי שלא מתוכנן לי משהו מראש!
איך הרגשתי?
- הרגשתי שאני משתגעת ואז שמה לב שאין לי מה להשתגע, זה לא יעיל
- הרגשתי מתוסכלת עד שאני מבינה שאני אחראית על ניהול הזמן שלי
- אני עייפה וחסרת אנרגיות
- בד"כ כואבת לי הבטן כי שם אני שומרת את כל הלחץ עד שאני מחליטה לשנות גישה ולהתחיל לנשום שום דבר לא קרה! סה"כ בחרתי לעשות את כל מה שיש לי לעשות.
ומה אני עושה במצבים באלה?
- מבקשת עזרה מהסביבה התומכת שלי: מבקשת שנדב יחזור הביתה שעה קודם, קובעת עם הבייביסיטר חצי שעה לפני הזמן, מבקשת לשנות את היום הקבוע של איתן עם חמתי ליום שיותר מתאים לי השבוע
- משחררת משימות בעבודה לאנשים שעובדים איתי
- אוספת 40 ק"ג כביסה ובגדים לגיהוץ והולכת לבקר את המכבסה השכונתית שלנו להפקיד אצלו את משימת הכביסה וכך קונה לעצמי זמן!
- קובעת דייט עם עמצי בחדר כושר
- מתחילה לרשום לעצמי תזכורות לעידוד עצמי: מה אני אוהבת בי? במה אני טובה?
- נושמת
חברה פעם אחת אמרה לי משפט שאני מאוד אוהבת: כמו שגוגל עושה רענון מדי פעם, גם לי מותר. אז בסופו של דבר, אני לוחצת על כפתור ה-REFRESH שלי ומתחילה מחדש! החלטתי שאני לוחצת על הכפתור ביום שישי האחרון, וככה זה נראה:
 |
| יוצאות לסופר ביום שישי בבוקר (השעה: 8:40) |
 |
| איילה ישנה, אמא מחכה בתור (השעה: 9:20). אבא ואיתן מחכים לנו בבית |
בשעה 10:30 קבעתי פגישה קצרה (בבנק- גם העסק צריך תשומת לב של אמא ביום שישי)!
 |
| אבא והילדים בפארק מחכים שאמא תסיים את העיסוקים שלה |
 |
| הילדים רוקדים בזמן הופעת ג'ז ביקב |
 |
| פרצופים אחרי הארוחה |
חזרנו הביתה והרגשתי מלאה באנרגיות מחודשות. בייתי מוכנה עם עצמי לשבת ולעשות סדר במשימות פתוחות ולשבת קצת על תכנון הבית.
וככה המשיך השבוע:
 |
| יצאתי עם הילדים לטיול קצר להביא את הכביסה חמכבסה |
 |
| נדב חזר הביתה ואמא יצאה לריצה קצרה!: |
עכשיו אני מרגישה שלמה עם עצמי. שחררתי. תקשרתי את הצרכים שלי (לנדב בעיקר). הבנתי את הכאב שלי (חסר לי זמן אישי). עכשיו הגיע הזמן ליישם את הלקחים האלה בשבוע הקרוב עוד לפני שאני מרגישה מתוסכלת/חסרת סבלנות/חסרת מוטיבציה.
*גילוי נאות #1: אחרי הליכה של 20 דקות למכבסה, גיליתי שהם סוגרים- הם סוגרים מוקדם בימי שני...אז צחקתי לעצמי שעשיתי את כל הדרך עם הילדים ו-40 ק"ג כביסה עמוסה על העגלה, הסתובבתי וחזרתי הביתה.
גילוי נאות #2: בערב ירדתי לרוץ, הספקתי לרוץ חצי שעה לפני שקיבלתי טלפון מנדב עם איילה בוכה ברקע ואיתן מדבר איתי: "מאמא... לה (ככה הור קואה לאיילה)... מאמא... לה..." אז חזרתי הביתה :)!
כיף לי לכתוב ולחלוק את המחשבות שלי עם העולם. יוצאים הרבה רעיונות כאן ואני ממלא את עצמי באנרגיות חיוביות!
No comments:
Post a Comment