היום האחרון של 2015. שנה של צמיחה. שנה של מודעות עצמית ברמה אחרת משנים שחלפו. שנה של הרחבת המשפחה שלנו. שנה של פיתוח של העסקים שלנו. שנה של צמיחה בעסק שלי. שנה של צמיחה בזוגיות שלי. שנה של התמודדות קשה עם כישלונות שהיו לי בעבר.
ומסקנה אחת ברורה לקראת 2016 שאני מאמצת מטומס אדיסון:
I have not failed. I've just found 10,000 ways that won't work. (Thomas A. Edison)
מילים שבשבילי שוות המון! השבוע עשיתי כמה פעילויות התנדבות הקשורות ליזמות וניהול עסקים שמלאו אותי והזכירו לי כמה ניסיון צברתי מאז שהקמתי את העסק. וגם, הזכירו לי כמה למדתי מהטעויות שעשיתי.
למה בחרתי את המשפט הזה שיוביל אותי במהלך 2016?
קודם כל, בחצי שנה האחרונה, החלטתי להתייחס לעבר שלי, במיוחד העבר שלי בעסק. הבנתי שכבר הרבה זמן הייתי במאבק עם עצמי- מצד אחד אני מרגישה שהתקדמתי משמעותית עם העסק, דבר שנותן לי להרגיש מוצלחת. מצד שני, אני מרגישה שהעסק לא התקדם בקצב שאני רוצה, אני לא מספיקה חצי מהמשימות שאני רוצה להספיק, אין לי מספיק זמן, והכי נורא: נכשלתי.
לפחות זה מה שחשבתי עד לפני שבועיים. מאז, הייתי בתהליך עם עצמי לנהל מערכת יחסים שלא הייתה בריאה עד עכשיו, עם העבר שלי.
היחסים ביני לבין העבר שלי היו קשים מאוד. זה היה נראה ככה: הרבה כעס, תסכול, אכזבה, לחצים, ובעיקר, הלקאה עצמית. מאוד כעסתי על הבן אדם שאמור להוביל אותי, להיות החברה הכי טובה שלי: אני.
בעבר התמודדתי עם העבר שלי - ניסיתי להבין מה עוצר אותי מלהתקדם וחיפשתי כלים לחזק את הביטחון העצמי. ייתכן והעבודה שאז עשיתי היה על העבר של תמר הילדה. עכשיו הייתי חייבת להתמקד בשש שנים האחרונות ולעבוד על העבר של תמר הילדה הגדולה!
מה קרה בשש שנים האחרונות? בין היתר, הפכתי לאישה נשואה, סיימתי תואר שני, פתחתי עסק, נכנסתי להריון ראשון (שזה בעצמו היה תהליך מאתגר בו התמודדתתי עם תחושות "הצלחה" ו"כישלון"), הפכתי לאמא בפעם הראשונה, בחנתי את העסק שלי מספר פעמים ועשיתי כמה שינויים לא פשוטים, הפכתי לאמא פעם שנייה והתחלתי להתמודד עם עסק + 2 ילדים קטנים בבית... בכל אחד מהכובעים הללו ישנם המון מרכיבים כמו שרק אתם, הורים יקרים, מכירים!
ידוע לי שאדם שלא אוהב את עצמו גם לא משדר ביטחון עצמי. ואדם שלא משדר ביטחון עצמי לא בהכרח יגיע למרחקים. הרי, כדי להגיע רחוק צריך לפרוץ דרכים, צריך לצאת ממקום הנוחות שלנו ולהיכנס למקום שהכי לא נוח לנו להיות בו.
מה היה המקום הנוח שלי ולאיזה מקום לא נוח הגעתי?
1. הזוגיות. בשנה האחרונה, הבנתי שתקשורת נכונה עם הבן זוג זה הדבר הכי הכי חשוב לזוגיות שלנו. תמיד תקשרנו. על הכל. משום מה, השנה הייתה לנו ירידה משמועתית בתקשורת- בעיקר מאילוצי זמן ועייפות אבל גם בגלל אי נעימות ש"נפגע" בשני/שנייה... וזה הוביל אותנו למקום רע. למקום שבו התקשורת שלנו כמעט ולא הייתה קיימת. הכרזנו על שינוי.
זה התחיל עם המון מריבות. ויכוחים. אי הסכמה על כמעט כל דבר. רגשות שליליות.
רציתי לוותר על הניסיון "לשפר את התקשורת" ולחזור למקום הנוח שלנו. אך לא וויתרנו. למדנו מחדש איך לתקשר אחד עם השנייה ולמדנו שתקשורת זה דבר שצריך לעבוד עליו ולשפר על בסיס קבוע!
2. העסק. השנה הפכתי מבעלת עסק למנהלת עסק. הכוונה: העסק בבעלותי כבר לא מנהל אותי. אני מנהלת את העסק- אני קובעת מה יהיה בסופו של דבר. אני מקבלת החלטות ועומדת מאחוריהם. הלחצים החיצוניים (לדוגמא: אם לא תעשי X, העסק שלך פשוט לא יתקדם) כבר לא מלחיצים. הם בעצם עוזרים לי לבחון את סדרי העדיפויות של העסק ולקבל החלטה מחושבת. הוצאתי את העסק שלי מהמיטה החולה והעברתי אותה למיטה הבריאה.
3. הפיננסים. כאן מדובר בנושא אישי ועסקי כאחד. גם כאן השלמתי עם העבר שלי שבו תמיד הייתי מציינת ש"אני לא מסתדרת עם מספרים". זהו חסם גדול מאוד שהיה לי שכנראה עצר אותי מלהתקדם למקומות שרציתי להגיע אליהם השנה. התחלתי להתייחס למספרים. למדתי לנהל את הזתרים מזומנים באופן יעיל ואפקטיבי, למדתי לתקצב נכון, למדתי שאני לא באמת ידעתי איך לנהל מלאי בעסק ועכשיו אני יודעת, למדתי שאני צריכה ללמוד איך לקרוא דוחות כספיים ושזה לא דבר שבעל עסק בהכרח יודע מהיום הראשון של העסק. הכי חשוב: היום אני אוהבת מספרים!
4. כשלון. במיוחד כשלון של השנים הקודמות. הדחקתי את הנושא יותר מדי זמן. כמה שבועות אחרי הלידה של איילה ביולי 2015, היו לי מחשבות לא נעימות על עצמי: את לא מוצלחת. את לא חכמה. את מקבלת החלטות רעות. העסק נכשל. את לא מספיק טובה. את נכשלת.
אפשר לומר שזה קשור ללידה, להורמונים, אפילו סוג של דיכאון אחרי לידה. אני הבנתי שהרגשות האלו מציפות אותי דווקא אחרי הלידה כסימן שאני צריכה להתייחס אליהם. אחרת אני אהיה שקועה ברגשות שליליות כל הזמן. ידעתי שאם לא אתחיל תהליך עם עצמי, אני בעצם יפספס את הדברים הקטנים והיפים של תינוקת קטנה.
ה"למה" לא היה לי חשוב עד אז. "למה אני מרגישה שנכשלתי?" התעסקתי יותר ב"מה". "מה עובר עליי?" "מה אני עושה עם עצמי?"
התחלתי את המסע שלי להתייחס לכשלונות בעבר לקראת ראש השנה. לקחתי על עצמי משימה לסלוח לעצמי בתקופת חגי תשרי. סלחתי לעצמי ביום כיפור. וככה התחלתי לקבל את העבר שלי בידיים פתוחות ולב שלם ואפילו לחבק את העבר ולהשלים איתו.
העבר שלי בנה את מי שאני היום. ללא הנפילות, ההחלטות הפחות טובות ואף הכשלונות, לא הייתי מגיע היום למקום שבו אני נמצאת.
ויש לי עוד מסעות לעבור: כי אני רוצה להגיע רחוק. כי אני רוצה לפרוץ דרכים. כי אני רוצה לחוש ביטחון עצמי.
אני אוהבת את תמר של העבר, אני אוהבת את תמר של היום ואני אמשיך לאהוב את תמר של מחר לעד.
 |
| קלף השראה שאני לוקחת איתי לשנה החדשה! |
